ע"א 440/64

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרשנות משפטית לחוק הגנת הדייר, התשט"ו-1955, בנוגע לנכס שהושכר על ידי הדייר המנוח, אסעד כזרי. אלמנתו ובנו של כזרי הם המשיבים, המבקשים להמשיך ולהשכיר את הנכס. על פי החוק, בן זוגו של השוכר זכאי לחוזה אם היה נשוי לפחות שישה חודשים לפני פטירת השוכר. עם זאת, מאחר שהאלמנה לא המשיכה לנהל את העסק המושכר, היא אינה זכאית להיות שוכרת. זה מוביל לשאלה אם הבן יכול להיות דייר. השופטים מפרשים את סעיפי החוק הרלוונטיים ומסכימים כי כוונת המחוקק הייתה להגן על משפחת הדייר מפני פינוי. מסקנתם היא שמאחר שהאלמנה אינה זכאית, ומאחר שהבן עמד בתנאי השכירות, הוא זכאי להיות השוכר. התנאי לפיו על השוכר להמשיך ולנהל את העסק הוא תנאי סף, ודי בניהול העסק על ידי הבן לאחר מותו של כזרי. לפיכך, הערעור על המשך שכירת הנכס על ידי הבן נדחה. השופטים מדגישים כי פרשנותם מתיישבת עם כוונת המחוקק להעניק הגנה, והם דוחים את הערעור ופוסקים למשיבים את הוצאותיהם.