ת"א 34097-12-17

תקציר

הנתבע יפצה את התובע בסך כולל של 3,859,550 ₪, מתוכם 2,377,200 ₪ בגין אובדן השתכרות, 297,150 ₪ בגין הפסדי פנסיה ואובדן זכויות סוציאליות, 164,209 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד (70,629 ₪ עבור הוצאות רפואיות מתועדות, 19,500 ₪ עבור טיפול פסיכיאטרי, 62,000 ₪ עבור קנאביס רפואי ו-12,080 ₪ עבור הוצאות רפואיות עתידיות אחרות). 47,000 ₪ עבור סיוע לצד שלישי (15,000 ₪ עבור התקופה הראשונה לאחר התאונה ו-32,000 ₪ עבור התקופה שבין החזרה לתל אביב ועד היום), 222,593 ₪ עבור הוצאות ניידות (14,906 ₪ עבור תקבולי מוניות בעבר, 72,593 ₪ עבור העלות הראשונית של רכישת רכב ו-150,000 ₪ כפיצוי גלובלי) ו-146,713 ₪ עבור כאב וסבל ונזק לא ממוני. בניכוי השתתפות עצמית בסך 25,000 ₪. סכום זה יוגדל בשכר טרחת עורכי דין בשיעור של 15.21%. הנכות הרפואית עקב נזקי התובע עומדת על 76.93%. למרות שנכותו התפקודית של התובע ופגיעה בכושר ההשתכרות שלו נמוכות במקצת, הן נאמדות ב-76.93% – בדומה לנכות הרפואית. נכויותיה התפקודיות של התובעת כוללות נכויות אורתופדיות, נוירולוגיות, פסיכיאטריות וצלקות. הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע נאמדה בכ-50%. הצדדים לא הסכימו על התקופות והסכומים בגין אובדן השתכרות. בית הדין פסק את הסכומים הבאים: 69,055 ₪ לתקופה שבין מאי 2016 לספטמבר 2016, 124,298 ₪ לתקופה שבין ינואר 2017 לפברואר 2018, 16,366 ₪ לתקופה שבין פברואר 2018 למרץ 2019 (אז צומצם לוח הזמנים של התובעת ממשרה מלאה ל-80%), 99,560 ₪ לתקופה שבין מרץ 2019 לספטמבר 2020 (כאשר לוח הזמנים של התובעת צומצם עוד יותר ל-50%). ו-106,267 שקל לתקופה שמנובמבר 2020 ועד היום. בגין הפסדי השתכרות עתידיים פסק בית המשפט 320,766 ₪ לתקופה שעד אפריל 2026, שיחושבו לפי שכר התובע טרם התאונה, ו-1,629,672 ₪ לתקופה שממאי 2026 ועד הגיעו של התובע לגיל 67. סכומים אלו מבוססים על הפחתה של 50% בכושר ההשתכרות של התובע ומביאים בחשבון את מקדם ההון. בקשתו של התובע לפיצוי בגין דמי ביטוח מוגדלים נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהתובע היה צריך להוציא את פוליסת הביטוח המדוברת או כי בחן אפשרויות ביטוח אחרות.