עת"מ 69201-02-23

תקציר

העותרת, דרוזית תושבת רמת הגולן, ביקשה לוותר על אזרחותה הישראלית, אותה רכשה באמצעות התאזרחות בבגרותה. היא טענה כי חוק האזרחות, המסדיר ויתור ושלילת אזרחות, אינו חוקתי כאשר הוא מוחל על תושבי רמת הגולן הדרוזים, מה שמוביל לנידוי חברתי. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיה. על פי החוק, ויתור על אזרחות אפשרי רק למי שאינו תושב ישראל או למי שהתכוון לחדול מלהיות תושב, דבר שהעותר לא מילא. יתר על כן, הקריטריונים לשלילת אזרחות – פרטים כוזבים בקבלת אזרחות או הפרת אמונים – לא התקיימו בעניינו של העותר. בית המשפט דחה את טענותיה כי לתושבי רמת הגולן צריכה להיות זכות מקבילה לוותר על אזרחות לאחר שניתנה להם האפשרות לרכוש אותה, וכי לשר הפנים יש סמכות לשלול אזרחות מטעמים הומניטריים. העותרת גם לא הצליחה להוכיח כי חוק האזרחות, שנחקק לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, פגע בזכויותיה החוקתיות, מה גם שרכשה אזרחות מרצונה. בית המשפט הדגיש את חומרת האזרחות ואת הדרכים המוגבלות לאבד אותה. עוד צוין כי חלק ניכר מבני העדה הדרוזית ברמת הגולן בחרו להתאזרח, לרבות בני משפחתו של העותר. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים.