ת"צ 17902-02-20

תקציר

בית המשפט אישר בקשה למחיקת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, וקבע כי הסדר הפשרה שהושג בין המבקש לבין המשיב מהווה פתרון הוגן והולם. בבקשה לאישור נטען כי המשיבה נמנעה מלגלות את הסדרי הנגישות באתר האינטרנט שלה, בניגוד לחוקים הרלוונטיים. במסגרת הסדר הפשרה הסכימה המשיבה לבצע את התיקונים הנדרשים ולפרסם באופן שוטף מידע אודות הסדרי הנגישות, מה שהופך את הבקשה לאישור למיותרת. בית המשפט קיבל את בקשת ההסתלקות, מתוך הכרה בכך שהיא תחסוך לצדדים טרחה ועלויות משמעותיות תוך הפחתת העומס על בית המשפט. השאלה המרכזית כעת היא האם על המבקש ובא כוחו לקבל הטבות כלשהן מהמשיב בקשר להסתלקות זו. החוק דורש את אישור בית המשפט לכל הטבה כזו. ישנן דעות חלוקות בפסיקה בנושא זה, כאשר חלקן מדגישות את הצורך להימנע מתמרוץ תביעות סרק ומשיכות מיותרות, בעוד שאחרות דוגלות בתגמול חיסכון בהליכים משפטיים. בית המשפט העליון קבע כי משיכות פיצוי צריכות להיות חריגות ולהינתן רק במקרים המתאימים. לאחר ששקל את פרטי המקרה, החליט בית המשפט לפסוק למבקש שכר של 2,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, בתוספת מע"מ, כפי שהמליצו הצדדים. בית המשפט ביסס החלטה זו על קיומה של עילת תביעה לכאורה, על התועלת שתפיק הציבור וחברי הקבוצה מההסתלקות, על עבודת ההכנה שנעשתה על ידי המבקש ובא כוחו ועל החיסכון במשאבים שיפוטיים. כמו כן, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו שלא להורות על כל מבקש חלופי או לפרסם את ההסתלקות, נוכח השלב המקדמי של ההליך והיעדר כל פגיעה באינטרסים של חברי הקבוצה או הציבור. לבסוף, נדחתה תביעתו האישית של המבקש, והמשיב חויב לשלם את הסכומים המוסכמים בתוך פרק זמן מוגדר.