ת"א 907/05

תקציר

התובעים, מרקו ואשתו בתיה, תובעים פיצויים מהנתבעים, עורכי דינם לשעבר, בגין נזקים שנבעו מרשלנותם הנטענת של הנתבעים בייצוג מרקו בתביעת תאונת עבודה. התביעה מתייחסת להתנהלות הנתבעים בניהול תביעת הנזיקין של מרקו ולהסכמתם לפסק דין לפי סעיף 79א, שהגביל את יכולת הערעור של מרקו. הנתבעים מכחישים את הטענות וטוענים כי פעלו במקצועיות. בית המשפט קובע כי מעשיהם של הנאשמים, לרבות אי התייצבות לדיונים ועיכוב הגשות, לא גרמו למרקו נזק. בנוסף, בית המשפט קובע כי תחושות האכזבה והכעס של מרקו כתוצאה מפסק הדין בעניינו אינן מהוות נזק בר פיצוי. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות שלהם בכך שלא הסבירו למרקו באופן מלא את ההשלכות של פסק דין לפי סעיף 79א', וכתוצאה מכך נפגעו האוטונומיה שלו. לפיכך, הם חייבים בפיצוי בגין פגיעה זו, שבית המשפט מעריך בכ-20,000 ₪. כמו כן, בשל דחיית עיקר טענותיו של מרקו, נפסק לנתבעים 30,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין. השופט, השופט א' כהן, קובע כי הנאשמים, קאלו וברק, אחראים ביחד ולחוד בסכומים אלה.