ע"ע 49974-09-12

תקציר

בית הדין התייחס לערעורים מאוחדים בנוגע לתביעות העסקה שהגישו המשיבים נגד המערערת. המערערת טענה לדחייה על יסוד השתק, התיישנות וכתבי ויתור חתומים של המשיבים, בטענה כי אלה מונעים תביעות נוספות. בית הדין דחה טענות אלה, וציין כי לא ניתן לוותר על זכויות סטטוטוריות מכוח דיני העבודה והסכמים קיבוציים. פסק הדין בעניין ההתיישנות הבהיר כי עילת התביעה החלה כאשר ניתן להגיש תביעות לבית המשפט, ולכן לא עלתה על תקופות התיישנות. באשר לשעות נוספות, חלק בית המשפט על ממצאי הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי חובותיהם של המשיבים כרוכות בעיקר בהימצאות בכוננות במגוריהם. כתוצאה מכך, שעות אלה לא נחשבו ל"שעות עבודה" על פי החוק. בית המשפט ביטל את הוראת בית המשפט המחוזי לגמול שעות נוספות, תוך הדגשת מסגרת חוזית, ולא סטטוטורית, המסדירה את גמולם. עם זאת, היא הכירה בכך שלמשיבים מגיע פיצוי מסוים בגין עבודה בסופי שבוע, שנקבעה לחצי משמרת בשבת בשל היעדר מנוחה ראויה – סכומי הפיצויים חושבו בהתאם. בית המשפט בחן את תחולתו של הסכם קיבוצי, ומצא כי הוא אכן חל על המשיבים, ובכך זיכה אותם בזכויות נלוות כגון דמי אי היעדרות ותשלומי ותק. במחלוקת על העלאת השכר, נדחתה דרישתו של המשיב מס' 1 להשוואת שכר למשיב מס' 2 בשל הבדלים בתפקידים ובוותק. בסופו של דבר, ההחלטה שינתה את הפיצויים הכספיים בהתבסס על פרשנויות משפטיות וחוזיות, ואישרה את זכאותם של המשיבים בתביעות מסוימות תוך דחיית אחרות על בסיס מסגרות עבודה מבוססות.