ת"א 31522-05-12

תקציר

התובעים והנתבעים חלקו על אופי העסקאות הפיננסיות ביניהם, כאשר הראשונים טענו כי מדובר בעסקאות בניכיון שיקים והאחרונים טענו כי מדובר בהלוואות כספיות. התובעים, ששימשו כערבים, ביקשו לקבוע כי מדובר בניכיון שיקים כדי להימנע מתחולת חוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות וכן לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת גובה החוב של הנתבעים. הנתבעים, לעומת זאת, הודו בחובות של 820,000 ₪, מה שהוביל לפסק דין חלקי לטובת התובעים. השופט מצא את גרסת הנתבעים אמינה יותר ודחה את התביעה, תוך שהוא מציין כי התובעים לא הביאו ראיות התומכות בתביעתם לסכומים נוספים. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, השופט הורה לתובעים לשלם לנתבעים סכום מופחת של 10,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורכי דין. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ואישרה מחדש את חבות הנתבעים בסך 820,000 ₪ תוך דחיית תביעת התובעים לסכומים נוספים.