עפ"ת 30354-03-13

תקציר

הערעור מתייחס לתאונה בה מעורבים אוטובוס והולך רגל וסובב סביב קביעת מיקומו של הולך הרגל, כיווני הנסיעה והראות של נהג האוטובוס. המחלוקת המרכזית היא האם הנהג יכול היה לראות את הולך הרגל ולמנוע את התאונה. הולך הרגל העיד על כיוון נסיעתם, שתאם את כיוון האוטובוס. חקירתו הנגדית של חוקר המשטרה לא הצליחה לאתר את המיקום המדויק שממנו נכנס הולך הרגל לזירה. בהתחשב בנתיב האוטובוס, מהירותו ונקודת הפגיעה, השופט מצא כי סביר שהנהג לא ראה את הולך הרגל עד שהיה מאוחר מדי, מה גם שהולך הרגל נפגע בסמוך לאמצע מעבר החצייה. התביעה לא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי ניתן היה למנוע את התאונה וכי הנהג אשם. בשל ספקות אלה, התקבל הערעור, וכתוצאה מכך זוכה המערער מחמת ספק סביר. השופט הורה על זיכויו של המערער והורה למזכירות להעביר את פסק הדין לצדדים.