עת"מ 42731-09-14

תקציר

העותר, בעל מפעל, הגיש עתירה נגד צו הארנונה של המועצה האזורית המשיבה (ארנונה), בטענה שהוא חסר סמכות, מפלה ובלתי סביר, ומבקש לאכוף הבטחה שלטונית. המשיב טוען כי העתירה מוקדמת מדי והוגשה בחוסר תום לב, ואת שתיהן דוחה בית המשפט. לגופו של עניין, טענת העותרת כי הצו חורג מסמכותו של המשיב אינה מספיקה ועל כן היא נדחית. טענתה העיקרית של העותרת היא כי הצו מפלה כלפי מפעלים הממוקמים באזור התעשייה החדש, לעומת מפעלים בתוך גבולות היישובים. בית המשפט קובע כי ההבחנה של המשיב בין מפעלים בתוך היישובים ומחוצה להם היא סבירה, שכן היא מבוססת על קריטריונים רלוונטיים כגון סוג הפעילות והיקפה, ומידת התלות בשירותי המועצה. העותרת לא הציגה מקרה דומה כדי להפריך את הנחות המשיב. גם טענת העותרת כי המס המוטל עליה אינו סביר ביחס לאזורים אחרים נדחית, שכן העותרת לא הוכיחה די הצורך את טענתה, והשיעורים מצויים בגבולות החוק. זאת ועוד, כוונת המשיב לתקן את הצו מעידה על סבירותו והתאמתו. בית המשפט דוחה גם את טענת העותרת בדבר הבטחה שלטונית, שכן ההבטחה הנטענת של אורגן המשיב נעדרת את היסודות הנדרשים של הבטחה מינהלית, וממילא לא התקיימו התנאים לקיומה. עם זאת, בית המשפט מקבל את טענת העותרת כי תעריף הקרקע הכבושה לתעשייה באזור התעשייה אינו סביר ומורה למשיבה לתקן תעריף זה. לפיכך, העתירה מתקבלת בחלקה, והמשיב נדרש לשנות את שיעור הארנונה בגין קרקע תפוסה במפעלים באזור התעשייה, כך שיעלה בקנה אחד עם השיעור היחסי לזה של מבני תעשייה ומחסנים.