ע"א 10322/03

תקציר

המחלוקת המשפטית נסובה סביב נכס מגורים בירושלים בו היו מעורבים המערערים, סוזן ולביא ישעיהו, והמשיב, אליעזר יעקב שטרייכר. הסכסוך נבע מחלוקת ורישום זכויות בקניין משותף הקשורות לזכויות בנייה ושטחים פיזיים כגון גגות וחצרות בחלקה 27. מבחינה היסטורית, החלקה נרכשה במשותף על ידי השותפים המקוריים, שכללו את קודמיהם של שטרייכר וישעיהו. הם התכוונו לחלק את הנכס פיזית לחלקות משנה נפרדות לפני הרישום הרשמי, אך הדבר לא בא לידי ביטוי ברישומים רשמיים. כאשר ישעיהו ניסה לרשום את הבית כבית משותף כדי להקצות שטחים ליחידות המגורים שלהם, שטרייכר התנגד, בנימוק של תביעה גדולה יותר על הנכס. בית משפט השלום פסק לטובת רישום הבית המשותף על בסיס חלוקה משותפת, אך נמנע מהצמדת זכויות בנייה בשל מגבלות תכנוניות אפשריות. ערעורו של שטרייכר ערער על החלטה זו וטען לחלק גדול יותר, ואילו הערעור הנגדי של ישעיהו ביקש את חלוקת זכויות הבנייה. בית המשפט המחוזי אישר את חלוקת השטחים הפיזיים אך קיבל את הערעור בעניין זכויות הבנייה, בקובעו כי זכויות בנייה, אף שאינן רכוש משותף, אינן ניתנות להקצאה מראש ללא הסכמה הדדית, מה שהוביל לערעורים נוספים. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי המערערים זכאים למחצית מזכויות הבנייה שיירשמו כהסדר חוזי, ובכך שמרו על הצמדת הגגות והחצרות והכירו בשיתוף שוויוני בזכויות הבנייה. החלטה זו הדגישה את הצורך בבהירות סטטוטורית בנוגע לזכויות בנייה בבתים משותפים, ועודדה הכוונה חקיקתית מקיפה יותר.