בג"צ 2322/19

תקציר

עניינו של פסק הדין בעתירת בני המשפחה נגד הריסת שתי דירות בבניין הממוקם בחברון, בו התגורר המחבל של העותר שביצע רצח אכזרי. המחבל התגורר בבניין עם בני משפחתו, שחלקם גם עותרים בתיק זה. הדירה הראשונה היא זו שבה התגורר המחבל עם הוריו והיא זו שלטענת המשפחה אין לו קשר אליה. הדירה השנייה היא המקום בו התכוון המחבל להתגורר לאחר חתונתו והיא הדירה בה לטענת העותרים התגורר בפועל. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט עמית, קובעת כי אין מקום להתערב בהחלטתו של המשיב להרוס את שתי הדירות. השופט מדגיש כי קיימות די ראיות מנהליות המצדיקות את ההריסה, לרבות הודאותיו של המחבל עצמו ושחזורו של האירועים, וכי המניע לפיגוע אכן היה לאומני. באשר לדירות, עמית קובע כי למחבל יש קשר מגורים לשתיהן, וכי העותרים לא הביאו כל ראיה רפואית לבעיותיו הנפשיות לכאורה של המחבל. לפיכך, העתירה נדחית, והצו הארעי המעכב את ההריסה מבוטל. השופט מזוז, בדעת מיעוט, סבור כי צו ההריסה צריך להתייחס אך ורק לדירה שהייתה שייכת למחבל. מזוז טוען כי הצו נגד הדירה הראשונה, שבה מתגוררים הוריו של המחבל, הוא אקט של ענישה קולקטיבית, שכן איש מבני המשפחה לא היה מעורב בפשע וחלקם אף מתנערים ממנו. מזוז מדגיש כי הסנקציה צריכה להיות מופנית רק כלפי העבריין ולא כלפי בני משפחה חפים מפשע, וכי ההחלטה הנוכחית חורגת מתחום ההרתעה.