עת"מ 450-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למאות עתירות ובקשות שהוגשו לאחרונה על ידי מבקשי מקלט בישראל, המבקשות לערער על הנוהל החדש לטיפול בבקשות מקלט, שנכנס לתוקף ב-2 בינואר 2011. העותרים טוענים כי אין להחיל רטרואקטיבית את הנוהל החדש, שהוא לכאורה מחמיר יותר, על בקשות שהוגשו לפני מועד ביצועו. עוד הם טוענים כי היא בלתי סבירה ובלתי מידתית. המדינה, לעומת זאת, מצדיקה את הנוהל החדש בריבוי המשמעותי של בקשות סרק במטרה לסנן ביעילות מקרי מצוקה אמיתיים. השופט, ד"ר קובי ורדי, קובע כי ניתן להחיל את הנוהל החדש על בקשות שהוגשו טרם יישומו, מה גם שהנוהל הישן איפשר גם דחייה על הסף של בקשות. הוא מדגיש את הצורך "להפריד את התבן מן התבן", תוך התמקדות במקרים של סכנת חיים אמיתית. ורדי מתווה גישה בת שלושה שלבים לבקשות לצווי ביניים. ראשית, עתירות ריקות לכאורה וניסיון להרוויח זמן, ללא ראיות לסכנת חיים, יידחו על הסף. שנית, בקשות המצביעות לכאורה על סכנת חיים יקבלו צו ביניים וייקבעו לדיון. שלישית, ייבחנו מקרים נוספים, הנוטים למתן צו המניעה בשל מאזן הנוחות. ורדי מדגיש כי טענות כלליות או עמומות בדבר סכנת חיים אינן מספיקות ויש לבחון אותן על סמך ראיות מנהליות, התנהגות העותר וקריטריונים נוספים. מסקנתו היא כי יש לדחות על הסף את טענת העותר, בהיותה מונעת ממניעים כלכליים ובהיעדר ראיות לסכנת חיים. ההחלטה מתקבלת מבלי לחייב את עורכי הדין של העותרים בהוצאות אישיות, תוך ציפייה מהם להגיש עתירות באופן סלקטיבי כדי להקל על גל בקשות הסרק ברובן. גישה כוללת זו נועדה להבטיח כי מקרים ראויים ייבחנו ביסודיות וכי בית המשפט ינהל ביעילות את ההיקף הגבוה של בקשות המקלט.