בר"ע 1926/04

תקציר

עניינו של הערעור בסמכות השיפוט בסכסוך משמורת ילדים בין בני זוג העוברים גירושין. הבעל המערער טוען כי לבית הדין הרבני סמכות בלעדית בעניין, שכן נושא משמורת הילדים היה כרוך בתביעת הגירושין שהגיש טרם תביעת המשמורת של האישה המשיבה בבית המשפט לענייני משפחה. מנגד, טוענת אשת המשיב כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בעניין, שכן הילדים, שהם קטינים, זכאים למשפט עצמאי ויכולים לבחור את בית המשפט לפי העדפתם. דעת הרוב של השופטים י' עמית וי' וילנר גורסת כי לבית הדין הרבני אכן יש סמכות במקרה זה, שכן משמורת הילדים כרוכה מטבעה בתביעת הגירושין, ואין צורך להחיל את המבחנים המחייבים במקרה זה. כמו כן, הגשת תביעת הגירושין בפני בית הדין הרבני נחשבת לגורם המכריע בקביעת הסמכות, והופכת את צו המשמורת הזמני של בית המשפט לענייני משפחה לנקודת תורפה. עם זאת, הוראת השעה תישאר בתוקף עד שבית הדין הרבני ייתן החלטה חדשה. דעתו החולקת של השופט י. פייגם מסכימה עם פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ומדגישה כי לילדים, כצדדים עצמאיים, יש זכות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת משמורת, מה גם שהאם המשיבה מעולם לא הסכימה לסמכותו של בית הדין הרבני וכנותה של תביעת הגירושין מוטלת בספק.