ע"א 3354/18

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, בחן בית המשפט את תוקפם של הסכמי מתנה והעברת רכוש בהם היה מעורב משיב עשיר ואלמן, שחלה באלצהיימר וללא יורשים ישירים. עיקר העניין היה האם מצבו הנפשי של המשיב בעת חתימת ההסכמים מאפשר שיקול דעת אמיתי. בית המשפט הדגיש את חזקת הכשירות המשפטית, תוך הדגשת האוטונומיה של הפרט וזכויות הקניין. עם זאת, בשל הירידה הקוגניטיבית של המשיבה והעדויות הרבות מהן עולה כי בכוונתה להעביר את נכסיה רק לאחר מותה, קבע בית המשפט כי הסכמים אלה בטלים. פסק הדין ציין גם חשש להשפעות חיצוניות מצד חברים שהסתבכו לאחר סכסוך עם קרובי משפחה, והטיל ספק נוסף ביכולתו של המשיב לקבל החלטות עצמאיות. למרות נכונותם של המערערים להתפשר, התנגדה האפוטרופסות לכל הסדר. בית המשפט החליט כי בהתבסס על עדויות מומחים, בעיקר מפי איש מקצוע שמונה על ידי בית המשפט, והצהרות עקביות של המשיב ועובדים סוציאליים, הפגיעה הקוגניטיבית משמעותית דיה כדי לפסול את ההסכמים. בית המשפט סבר כי יש להחזיר את הבעלות בנכסים למשיב, ודחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד ללא צו הוצאות. החלטה זו הדגישה את החשיבות של בחינה קפדנית של יכולתו של אדם כאשר בריאות הנפש עומדת על הפרק בחוזים משפטיים.