ע"א 94/56

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור וערעור שכנגד על פסק דין לטובת המשיב, שלום אברהם נחום. התביעה המקורית הייתה תביעת נזיקין שהגיש נחום נגד יעקב טננבאום ושמואל פייס כתוצאה מתאונת עבודה במפעל של טננבאום ופייס. שופט בית המשפט המחוזי פסק לטובת נחום והורה לטננבאום ופייס לשלם 6,328.500 לירות בתוספת ריבית. טננבאום ופייס ערערו על פסק הדין בנימוק טכני, וטענו כי היה מקום לדחות את התביעה משום שהוגשה נגד הצד הלא נכון. לטענתם, מאחר שהתאונה אירעה כאשר המפעל נוהל על ידי שותפות, היה מקום להגיש את התביעה נגד השותפות עצמה, למרות שמאז פורקה והוחלפה בחברה בע"מ. השופט דחה טענה זו בקובעו כי השותפים אחראים ביחד ולחוד לחובותיה וחובותיה של שותפות וניתן לתבוע אותם בנפרד מבלי שהשותפות עצמה תיתבע. בנוסף, הדגישה השופטת כי אישיותה המשפטית הנפרדת של השותפות אינה מחייבת הגשת תביעות נגדה באופן ספציפי. הערעור ערער גם על גובה הפיצוי שנפסק לנחום, בטענה שהוא מופרז. השופט מצא טענה זו בלתי משכנעת, וציין כי השפעת פגיעתו של נחום על כושר ההשתכרות העתידי שלו הייתה קשה להערכה ונקבעה באופן סביר על ידי שופט בית המשפט המחוזי. בערעור שכנגד נטען כי אומדן חיי העבודה של נחום נקבע באופן שגוי ל-60 שנה ולא ל-65, אך השופט אישר את קביעת הגיל הנמוך כסבירה בהתחשב בנסיבות. ככלל, פסק הדין דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין הארוך, ומספק הבנה ברורה של המחלוקת המשפטית, הטיעונים שהוצגו ופסיקות בית המשפט.