ע"א 14820-05-14

תקציר

שלוש משפחות ששכרו דירות ביפו בשכירות מוגנת ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו לפינוי. בית משפט קמא אישר את הפינוי בהתבסס על כוונת בעל הבית להרוס את המבנה וקיומו של רישיון הריסה, לפי סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר. המבקשים טענו כי סיכויי ההצלחה שלהם בערעור היו טובים, שכן פרשנותו של בית משפט קמא לסעיף 131(10) הייתה שגויה. עוד טענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן פינויים מבתיהם הוותיקים יגרום להם נזק בלתי הפיך, במיוחד אם הבניין ייהרס בינתיים. המשיבים, שהיו בעלי הקרקע, טענו כי למבקשים לא היה סיכוי להצליח וכי מאזן הנוחות מעדיף פינוי על פני פיצוי כספי. שופט בית המשפט העליון פסק לטובת המבקשים, והשהה את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. השופט מצא כי המבקשים הוכיחו סיכויי הצלחה סבירים בערעור, שכן המסקנה המשפטית לגבי סעיף 131(10) אינה חד משמעית. יתר על כן, מאזן הנוחות נטה בבירור לטובת המבקשים, שכן פוטנציאל הריסת הדירות יגרום להם נזק של ממש, בעוד ששיהוי לא יפגע באופן משמעותי במשיבים. השהייה הותנתה בכך שהמבקשים יגישו התחייבות עצמית בתוך שבעה ימים כנדרש בתקנות.