ע"פ 5363/20

תקציר

בבואו לדון בערעור בחן בית המשפט האם מעשיו של המערער מהווים רצח בנסיבות מחמירות בעקבות תיקונים לחוק. הסוגיה המרכזית הייתה הקביעה אם מעשיו של המערער היו כרוכים בתכנון או בשקילה וניסוח מכריעים להרוג, להבדיל ממעשה ספונטני, שיש בו כדי להפחית מחומרת האישום. בית המשפט דחה את הטענות בדבר הסדר הטיעון, מצבו הנפשי של המערער ואופן הדקירה, והדגיש כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ודחייתו את חוות הדעת של מומחי ההגנה היו מוצדקות. המסגרת המשפטית החדשה מבחינה בין הריגה ספונטנית לבין כאלה שקדמו לדיון משמעותי, כאשר האחרון מסווג כרצח בנסיבות מחמירות, הראוי למאסר עולם חובה. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער, לרבות החלטתו לצאת מרכבו עם סכין מבלי להיות מאוים ומרדף ודקירת המנוח, מעידים על החלטה מכוונת ולא על מעשה ספונטני. כתוצאה מכך, בית המשפט אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, אישר את ההרשעה ברצח בנסיבות מחמירות ודחה את הערעור. פסק הדין הבהיר את הפרשנות הדקדקנית של הוראות החוק המתוקנות, והדגיש את הצורך בשיקול דעת שיפוטי ובבחינה של כל מקרה לגופו כדי להבחין בין כוונות שונות ודרגות שונות של אשמה בתיקי רצח.