בג"צ 3137/22

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי יש לדחות את העתירה המערערת על צו ההריסה מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה בשל היעדר עילה להתערבות שיפוטית. החלטה זו מתקבלת למרות חששם של העותרים מפני פגיעה אפשרית בנכסים שכנים. בית המשפט נמנע מלבחון מחדש טענות מבוססות בדבר הסמכות להוציא צווי הריסה, שכן אלה נדונו והוכרעו שוב ושוב במקרים קודמים. ההתמקדות נותרה בשאלה האם החלטת הצבא על ההריסה מידתית ונועדה להרתיע מפני פעולות טרור נוספות מבלי לגרום נזק מיותר. למרות שהעותרים מציעים חוות דעת הנדסית מנוגדת, בית המשפט מעדיף את עמדת הצבא, הנתמכת בייעוץ מקצועי המבטיח מזעור נזקים. הביקורת השיפוטית גורסת כי רשות מינהלית יכולה לבחור מתוך קשת חוות דעת מקצועיות, ואם לא הוכח הזנחת שיקולים לא ענייניים, ההחלטה המנהלית עומדת בעינה. בסופו של דבר, בית המשפט אינו מוצא הצדקה לבחון מחדש את החלטתו של המפקד הצבאי, המופקד על סמכויות נרחבות לפעול למען הרתעת טרור, במטרה לאזן בין צרכים מבצעיים לבין מזעור הפגיעה בחפים מפשע. פסק הדין, שנתמך פה אחד על ידי השופטים, מדגיש את כוונת הצבא להפעיל סמכות זו תוך תכנון וביצוע קפדניים. לפיכך, העתירה נדחית ללא צו הוצאות.