בר"מ 8730/06

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתביעת פיצויים לפי סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה (עניין תל אביב, א"מ 157/02). המשיבים, שבבעלותם חלקת קרקע בתל אביב, טענו לירידת ערך אדמתם בשל תכנית בנייה מאושרת בקרבת מקום. המבקשים (הוועדה המקומית לתכנון ובניה ויזם נדל"ן) התנגדו לטענה, בטענה כי מקרקעי המשיבים אינם גובלים פיזית בתכנית הבנייה, כנדרש בסעיף 197(א). השאלה המרכזית הייתה האם רחוב אהבת ציון, שהפריד בין מקרקעי המשיבים לבין תכנית הבינוי, יכול להיחשב כ"כביש שכונתי צר", ובכך לאפשר חריגה מחובת הגבול הפיזי. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, ופירש את חריג "הדרך השכונתית הצרה" כמבוסס בראש ובראשונה על אופיו של הכביש ולא על מידותיו. המבקשים ערערו על החלטה זו, וטענו כי רוחב הרחוב של 14 מטרים צריך לפסול אותו מהחריג. בית המשפט דחה את טענות המבקשים, והדגיש כי ייעודו של הרחוב היה לשרת את התנועה המקומית בתוך אזור מגורים וכי ממדי הרחוב לבדם אינם שוללים את אופיו ככביש שכונתי. מאחר שמקרה זה לא העלה סוגיות כלשהן מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור והותיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו. החלטה זו מחזקת את אמות המידה שהותוו בערעור אזרחי מס' 2775/01 (עניין ויטנר), אשר קבע קווים מנחים לקביעה האם נכס זכאי לפיצוי לפי סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה.