ע"ב 1732/02

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תביעה שהגישה תובעת שעבדה בוועדה מקומית לתכנון ובניה, כנגד פיטוריה מעבודתה שנקבעו ליום 31.8.02. התביעה, שהוגשה ב-4 ביולי 2002, ביקשה צו מניעה זמני נגד הפיטורים. לאחר שמיעת עדויות שני הצדדים ובחינת חומר הראיות, פסק השופט לטובת התובע. פסק הדין של השופט התבסס על כמה נקודות מרכזיות. ראשית, הפיטורים לא היו תקפים משום שהוחלט עליהם אך ורק על ידי יו"ר הוועדה ללא אישור מליאת הוועדה, כמתחייב מסעיף 144א לצו המועצות המקומיות. שנית, סיבת הפיטורים, המיוחסת לטעויותיו המקצועיות של התובע, היוותה עבירת משמעת כמפורט בסעיף 9(2) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת). משכך, היה מקום לפטר את התובע על ידי בית דין משמעתי, דבר שלא קרה. בנוסף, לא זכה התובע לשימוע הוגן טרם הפיטורים, דבר שפגע בעקרונות הצדק הטבעי. היו"ר לא הודיע לתובעת על הכוונה לפטר אותה בישיבתם ביום 23.6.02, וגם לאחר קבלת ההחלטה לא ניתנה לה הזדמנות להגיב. יתר על כן, ניכר היה כי היו"ר כבר החליט לפטר את התובעת ללא קשר לטענות שעשויה הייתה להציג, מה שהופך כל שימוע פוטנציאלי לבלתי אפשרי. עוד הדגישה השופטת כי היו"ר לא הפעיל את שיקול דעתו כראוי בכך שלא שקל היבטים רחבים יותר, כגון השוואת טעויותיה של התובעת לטעויות של עובדים אחרים והערכת טעויותיה של התובעת בהקשר של ביצועיה הכוללים. כמו כן, היו"ר לא הביא בחשבון את נסיבותיה האישיות של התובעת ואת ההשפעה הפוטנציאלית של הפיטורים עליה, שהיא דרישה ממעסיקים ציבוריים. לבסוף, דחתה השופטת את הטענה כי לוועד העובדים הייתה השפעה כלשהי על תוקפו של הפיטורים, שכן אין זה מתפקידה של הנתבעת לוודא את קיום הוועד בתקנון ההסתדרות. בסיכומו של דבר, השופט קבע כי הפיטורים אינם תקפים והורה לנתבעת לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.