המ"ש 1839-11-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, המבוסס אך ורק על המידע שסיפקת: **ניתוח משפטי: המ"ש 1839-11-25 ז'אק נ' מדינת ישראל ואח' – בית משפט השלום לתעבורה בירושלים** **רקע עובדתי:** התיק עוסק בבקשת המבקש, שלומי זאק, להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס. ההודעה מייחסת למבקש עבירה של הסעת ילד שגילו בין 3 ל-8 שנים ללא ריסון במושב בטיחות, בניגוד לתקנה 83א(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. העבירה תועדה ביום 03.06.2025. **טענות הצדדים:** * **המבקש:** טען כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נבע מטעות בתום לב של משרד עורכי הדין אליו פנה. בנוסף, העלה טענות לגבי כשלי הדו"ח, הכוללים, לטענתו, אי ציון מספר זהות של הנוסעת, אי ציון מרחק השוטר מהרכב ומיקום עצירת הרכב, אי פירוט לגבי בדיקת השוטר את דלת הנוסעים, נוכחות בוסטר, שקיפות החלון, וקיום נוסעים נוספים. * **המשיבה:** טענה כי טעות במועד ההגשה אינה מהווה עילה להארכת מועד, וכי המבקש נושא באחריות לאיחור. **דיון והכרעה:** 1. **הגשת בקשה באיחור בנסיבות שאינן תלויות במבקש (סעיפים 4-8 להחלטה):** * **העיקרון המשפטי:** בית המשפט מתבסס על סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), המעניק סמכות להאריך מועד להישפט, וכן על סעיף 229(ה) לחסד"פ. ההלכה הפסוקה, כפי שמובאת בפסק הדין, מחייבת גישה מצמצמת בהפעלת סמכות זו, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה. התנאי המרכזי הוא קיומה של "סיבה מוצדקת" לאי הגשת הבקשה במועד, או דרישה למניעת עיוות דין. * **החידוש/ההדגשה:** ההחלטה מדגישה כי "סיבה מוצדקת" לרוב אינה כוללת מקרים של שכחה, טעות, חוסר תשומת לב או בלבול במועד, אף אם אלו נעשו בתום לב. בית המשפט מפנה לפסיקה ענפה (עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום, רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא, ר"ע 418/85 פרץ, רע"פ 5146/09 יהונתן שרעבי) הקובעת כי טעויות מסוג זה, כולל טעויות משרדיות של עורך דין או חוסר תשומת לב של הנאשם עצמו, אינן מהוות עילה מספקת להארכת מועד (ע"פ 4448/09 קמר יעקב, רע"פ 3518/15 אבטה מלקמו, רע"פ 9109/17 מקסים סדובוי). * **ההחלטה בפועל:** בית המשפט קובע באופן חד משמעי כי טענת המבקש בדבר טעות משרדית של עורך דינו אינה עומדת בתנאי סעיף 229(ה) לחסד"פ, שכן לא הוכח שהאיחור נבע מנסיבות שאינן תלויות במבקש. 2. **חשש לעיוות דין (סעיפים 9-10 להחלטה):** * **העיקרון המשפטי:** גם אם היה מקום לשקול הארכת מועד, קיים צורך לבחון האם ישנו חשש ממשי לעיוות דין. עיוות דין במקרה זה עשוי לנבוע מקשיים מהותיים בהגנת המבקש או מכשלים קיצוניים בדו"ח הראיות. * **ההחלטה בפועל:** בית המשפט דוחה את טענת המבקש כי הדו"ח מכיל כשלים רבים המצדיקים הארכת מועד או זיכוי. נקבע כי טענות אלו נטענו "בעלמא", ללא כל תשתית ראייתית קונקרטית התומכת בחשש ממשי לעיוות דין. בית המשפט מדגיש כי טיעונים כאלה דורשים הוכחה ברורה של פוטנציאל לשינוי התוצאה המשפטית (עפ"ת(מחוזי חי') 8141-07-15 בן ישי, עפ"ת(מחוזי ים) 8206-06-18 ברהום, עפ"ת (חיפה) 20841-09-20 גאווי). המבקש נטל להוכיח סיכוי ממשי לשינוי תוצאת הדיון, ולא עמד בכך. 3. **שיהוי בהגשת הבקשה (סעיף 11 להחלטה):** * **העיקרון המשפטי:** בנוסף לנימוקים הקודמים, בית המשפט מציין כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בשיהוי משמעותי (חודשיים) ללא כל הצדקה. * **ההחלטה בפועל:** שיהוי זה, בפני עצמו, מהווה עילה מספקת לדחיית הבקשה. **מסקנה מרכזית:** בית המשפט דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להישפט. הסיבות העיקריות לדחייה הן: 1. **הטענה בדבר טעות משרדית של עורך הדין אינה עומדת בדרישת החוק לנסיבות שאינן תלויות במבקש.** 2. **הטענות בדבר כשלים בדו"ח לא גובו בתשתית ראייתית המעידה על חשש ממשי לעיוות דין.** 3. **קיים שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה להארכת מועד, ללא כל הצדקה.** החלטה זו משקפת את הגישה המצמצמת של בתי המשפט בהארכת מועדים להישפט, כאשר היא דורשת מהמבקש להוכיח לא רק טעות או אי-הבנה, אלא נסיבות אובייקטיביות שניתקו אותו מהיכולת להגיש את הבקשה במועד, ובנוסף, להראות סיכוי ממשי לעיוות דין או טענות הגנה משמעותיות. עקרון סופיות הדיון בא לידי ביטוי כגורם מכריע בדחיית הבקשה.