בש"פ 2358/17

תקציר

ערעור נדחה על החלטה לעצור את המערער עד תום ההליכים. המערער היה אחד מארבעה נאשמים שהואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע וב-182 סעיפים של סחיטה באיומים. הקורבנות היו ישראלים מבוגרים דוברי רוסית. נטען כי המערער קשר קשר עם עבריינים בליטא ועם שני נאשמים נוספים, אנטונוב ומיליאבסקי, לסחוט כספים מהקורבנות בטענה שקרוב משפחה של הקורבנות היה מעורב בתאונה. אנטונוב היה לכאורה הנציג שאסף את הכסף, ואילו המערער היה המתווך שקישר אותו עם הפושעים בליטא. למערער עבר פלילי עשיר ואלים, וחלק מהעבירות בוצעו לכאורה בעת שהיה במעצר להליך אחר. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי קיימות די ראיות לכאורה, לרבות עדויות, האזנות סתר ונתוני מיקום, כדי לעצור את המערער, נוכח חומרת העבירות ועברו הפלילי. החלטה זו נשקלה מחדש לטובת המערער לאחר קבלה חלקית של ערעורו של מיליאבסקי, שם מצא בית המשפט כי הראיות נגדו אינן חזקות כפי שסברו בתחילה. עם זאת, בעקבות הסדר הטיעון של אנטונוב ועדותו הצפויה מטעם התביעה, דחה בית המשפט את בקשת המערער לעיון חוזר, וקבע כי הראיות לכאורה נגדו לא נשחקו באופן משמעותי. המערער טען לצו שווה ערך למיליאבסקי, אך בית המשפט הבחין בין שני המקרים על סמך עוצמתן השונה של הראיות לכאורה והחלטת המערער לשמור על שתיקה בחקירות. גם חלוף הזמן שחלף מאז החלטת המעצר הראשונית לא נחשב עילה מספקת לשחרורו של המערער, נוכח רמת הסיכון הגבוהה שלו והיעדר חלופות מעצר מתאימות.