רע"א 5237/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המקרה המקורי היה תביעה אזרחית בה ביקש המבקש, ידיד משפחה קרוב, החזר הלוואות שלטענתו נתן למשיבים, לחברי משפחתו, בסך כולל של 51,893 ₪, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. המשיבים טענו כי הכסף ניתן במתנה. בית משפט השלום דחה את טענת המבקש, וקבע כי הכסף אכן היה מתנה, בשל היחסים המיוחדים בין הצדדים. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את התביעה, אישר את פסק דינו של בית משפט השלום והטיל על המבקש הוצאות משפט נוספות. הבקשה שלפנינו כעת היא ניסיונו האחרון של המבקש להפוך את פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר. לטענתו, שגו בתי המשפט בהטילו עליו את נטל ההוכחה, כי נמנע ממנו משפט הוגן בשל החלטת בית משפט השלום שלא לזמן עדים מסוימים, וכי היה על בית המשפט המחוזי להאזין לשיחה מוקלטת בין המבקש לאם המשפחה, ולא להסתמך על פרוטוקול השיחה על ידי בית משפט השלום. עם זאת, השופט דוחה את בקשת רשות הערעור, וקובע כי המקרה אינו מעורר שאלות משפטיות או ציבוריות משמעותיות המצדיקות ערעורים נוספים. פסק הדין מדגיש את האופי המעין-משפחתי של מערכת היחסים בין הצדדים, ומתאר את מעורבותו המופרזת של המבקש ומסירותו למשיבים, שהביאו את בתי המשפט למסקנה כי מדובר במתנה. השופטת מציינת כי המבקש היה למעשה "שכן קרוב" שזכה ליחס של "אח רחוק" מצד המשיבים. יתר על כן, השופט מדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות בערעור, במיוחד בכל הנוגע לחקירת עדים ונטל ההוכחה. לבסוף, השופט מזהיר מפני הסכנות הטמונות ב"אהבה נכזבת" וממליץ להיזהר במצבים כאלה, תוך שהוא רומז כי מעשיו של המבקש היו מוטעים. לפיכך הבקשה נדחית, תוך השארת פסקי הדין הקודמים על כנם.