רע"א 7880/15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חוקיות האגרות הנגבות בגין חניה, כאשר המערערת טוענת כי תקנות החניה אינן חלות מאחר שקיימת תכנית מתאר וכי התכנית האמורה אינה יכולה לאשר תשלומי חובה. בית המשפט מצדד בפרשנותו של היועץ המשפטי לממשלה לתקנות החניה, ומסכים כי הן חלות גם כאשר קיימת תכנית מתאר, אך רק בעניינים שאינם מכוסים בתכנית האמורה – כמפורט בתקנות עצמן. כוונת התקנות היא לקבוע הליך גבייה ברירת מחדל לכספי חניה, שיאפשר למוסדות התכנון המקומיים לחרוג ממנו במידת הצורך. בעוד המערערת מפנה גם לחוק התכנון והבניה, בית המשפט מבהיר כי נוסח התקנות מקיים את דרישת הסמכות ולכן הן תקפות. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי טענת המערערת לגבייה שלא כדין ראויה, אך היא התיישנה שכן היא הוגשה למעלה מעשור לאחר ביצוע התשלום. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות העירייה והמדינה. השופט א' פוגלמן והשופט י' קרא מסכימים עם פסק הדין.