סע"ש 21190-09-14

תקציר

התיק סובב סביב תביעה לסיום העסקתו של חבר סגל אקדמי, ד"ר ערן ישעיהו אלמגור, נגד אוניברסיטת בן גוריון (האוניברסיטה) בשל מניעים זרים לכאורה הקשורים לעבודתו. התובעת, ד"ר אלמגור, מונתה בשנת 2011 כמרצה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה לתקופה של שלוש שנים במסגרת מלגת אלון. האוניברסיטה החליטה שלא להאריך את העסקתו של ד"ר אלמגור מעבר לשלוש השנים הראשונות, מה שהוביל אותו להגיש תביעה בבית הדין לעבודה. השופטת הראשית, רחל מסרי, בוחנת בדקדקנות את התיק כולו, תוך התחשבות בכל הראיות שהוגשו ובעדויות העדים. היא מסכמת כי החלטת האוניברסיטה לסיים את העסקתו של ד"ר אלמגור התבססה על סיבות מוצדקות – חוסר קולגיאליות, יחסי אנוש לקויים ואי עמידה בנוהלי האוניברסיטה. השופטת מדגישה כי הליך קבלת ההחלטות היה כדין ובהתאם לנהלים האקדמיים, ודוחה את טענותיו של ד"ר אלמגור בדבר זיוף ותיאוריות קונספירציה. בנוסף, השופט בוחן את הליך השימוע ומוצא אותו הוגן וראוי, תוך בחינה מעמיקה של תגובות התובע וטיעוניו. היא גם דוחה את תביעותיה של ד"ר אלמגור לסעד הצהרתי, פיצוי בגין עוגמת נפש, הטרדה ולשון הרע, מחוסר ראיות. האוניברסיטה חויבה לשאת בהוצאות משפט בסך 45,000 ₪ מד"ר אלמגור בגין חוסר תום לב והתנהלותו הבלתי אתית במהלך ההליך. פסק דין זה מדגיש את ההתערבות השיפוטית המוגבלת בעניינים אקדמיים, ומכיר בשיקול הדעת הרחב של מוסדות הלימוד בהחלטות תעסוקה, כל עוד הם עומדים בדרישות החוק והפרוצדורליות.