ע"פ 242/85

תקציר

במקרה שנדון על ידי השופט י' באך, הורשעו שלושה מערערים בעבירות הקשורות לסמים לאחר שרכשו סמים מסוכנים מסוחר לבנוני בשם עלי סבליני. המערער הראשון, אליהו בן שמעון חזן, המכונה "לאלו", יחד עם שותף לקנוניה, הורשעו בקשירת קשר לרכישת הרואין וייבואם לישראל. עסקיהם בלבנון כללו רכישת 100 גרם הרואין וסמים אחרים, מה שהוביל להגשת כתבי אישום לפי פקודת הסמים המסוכנים וחוק העונשין. השלושה הורשעו גם ברכישת 3 ק"ג חשיש ו-0.5 ק"ג הרואין, וייבואם לישראל. עונשו של לאלו היה שש שנות מאסר, בעוד שהמערער השני, מיכאל כהן, קיבל חמש שנים, והשלישי, חיים ברמנסקי, חמש שנים וחצי, שנגזרו ברצף חלקי עם גזר הדין הקודם. הערעורים על הרשעתם וגזר דינם התמקדו במהימנות עדותו של עלי, שהוגדר כעבריין מן המניין והיו לו סתירות בהצהרותיו. עם זאת, השופט בך אישר את ההרשעות, והדגיש את העדויות והראיות התומכות למרות אתגרי ההגנה. בית המשפט ראה בדבריה של עדת מפתח, אנט קולינס, תמיכה אמינה לעדותו של עלי, למרות הכחשתה מאוחר יותר בבית המשפט. אפיונו של עלי כעד הוכר, אך בית המשפט קבע כי עדותו אמינה דיה כדי לתמוך בהרשעותיה לאור הראיות המאששות והתנהלותם של המערערים בחקירתם. בית המשפט הבחין בין קבילות אמרתו של עד במשפט אחד לעומת משקלה במשפט אחר, וציין את אמיתות הדברים שנאמרו כראיות. חומרת העונשים שהטילו המערערים הצדיקה את עמדתו של בית המשפט ביחס לריבוי עבירות הסמים המסוכנים, ובמיוחד בשים לב להשפעה החברתית המזיקה של יבוא סמים מלבנון. ערעורו הספציפי של ברמנסקי הוביל להצלחה חלקית, וצמצם את מעורבותו באישום אחד בשל היעדר ראיות מספיקות, אך אישר את העונשים כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.