פש"ר 134/98

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לדחיית התביעה מטעמים פרוצדורליים. המבקש לא עמד במועד האחרון של 45 יום להגשת ערעור על החלטת הנאמן בתביעת חוב. בית המשפט מכיר בכך שייתכנו נסיבות חריגות המצדיקות גמישות בעמידה במועד, אולם הסיבה המוצהרת של המבקש לעיכוב של ארבעה חודשים – שכחה הנובעת משינויים פנימיים – אינה מוצדקת. המבקש, בנק שהוא גוף כלכלי ומקצועי, היה צריך לנקוט משנה זהירות ולהגיש את בקשותיו במועד. כמו כן, קבלת הבקשה עלולה לפגוע בזכויותיהם של נושים אחרים. משך השיהוי והסתמכותם של נושים אחרים על המועדים הקיימים משפיעים אף הם על ההחלטה. בנוסף, לגופו של עניין אין לטובת המבקש. התקנות מחייבות נושה מובטח המבקש לממש את ביטחונותיו ולתבוע את יתרת הסכום כתביעת חוב רגילה לפעול בהליך פרטני של גילוי והתנהלות. המבקש, נושה מובטח במקרה זה, מודה שלא פעל בהתאם לתקנות אלה. בצדק הפעיל הנאמן את הוראות תקנה 90, המסמיכה אותו לדחות את תביעת החוב מבלי לשקול לגופה. בית המשפט מדגיש כי סנקציות בגין אי ציות משמשות להגנה על קרן פשיטת הרגל ואינן תלויות בכוונת הנושה. בסופו של דבר, הבקשה נדחית, והמבקש נדרש לכסות את הוצאות הנאמן.