ת"א 74171-01-20

תקציר

פסק הדין פותח בציון נקודת המוצא, שהיא ההסכם בין התובע לנתבע. סעיף המפתח בהסכם, סעיף 5.1, קובע כי הבוררות תתנהל על בסיס התביעות וההגנות שהוגשו לבית המשפט, ולא ניתן להציג טענות או עילות חדשות במהלך הליך הבוררות. סעיף זה מגביל את היקף הבוררות לכתבי הטענות הקיימים. התובעת ביקשה לתקן סעיף זה, והנתבעת הסכימה, אך התיקון לא שינה את מהות הסעיף, התוחם את גבולות הבוררות. טענת התובעת כי די בהודעה חד צדדית כדי להגדיל את סכום התביעה לא התקבלה. לבורר נתונה הסמכות להחליט על הגדלת סכום התביעה, דבר שאינו מהווה שינוי בעילת התביעה אלא מזקק אותה. נסיבות חתימת ההסכם ונוסח כתב התביעה מצביעות על כך שהצדדים התכוונו שלבורר תהיה סמכות זו. בכתב התביעה עצמו מצוין כי הוא שומר לעצמו את הזכות להתאים את סכום התביעה ברגע שכל החומר הרלוונטי יהיה זמין. זוהי ציפייה סבירה, בהתחשב בכך שמהות התביעה היא להסיר אפליה, ולתובע לא הייתה בתחילה גישה לכל המידע הדרוש. פרשנותו של הנתבע להסכם, אשר תגביל את יכולתו של התובע להגדיל את סכום התביעה, אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם מטרת התביעה. לפיכך, הבורר מוסמך לדון ולהכריע בבקשת התובע לתיקון סכום התביעה. הבורר ישקול גם את טענות הנתבע לגופו של התיקון. ההחלטה תוצג לשני הצדדים ולבורר לצורך לידיעתם.