ב"ל 65963-03-15

תקציר

המערערת, שנגרמה לה פגיעה בשנת 2013, ערערה על החלטת ועדת הערר לניידות בנוגע לבקשתה לקביעת מוגבלות בניידות. הוועדה בדקה פעמיים את המערערת והגיעה למסקנה כי תנועות מפרקי הברך שלה אינן עומדות בקריטריונים לנכות על פי הסכם הניידות. המערערת טענה כי יש לבטל את החלטת הוועדה שכן היא נבעה מפרשנות שגויה של ההסכם ולא התייחסה למסמכים רפואיים עדכניים. עם זאת, בית הדין האזורי לעבודה דחה את הערעור, והסכים עם פרשנות הוועדה לדרישות ההסכם, שקבעה כי מצבו של המערער אינו עומד באמות המידה הנדרשות. בית המשפט קבע כי לשון ההסכם ברורה, ומצבה של המערערת אינו עומד בשתי הדרישות המצטברות לנכות שכן יישור הברך שלה לא היה מוגבל. יתר על כן, בית המשפט לא מצא סיבה להחזיר את התיק לוועדה, והדגיש כי תפקידה מוגבל לשאלות משפטיות. השופט קיבל את פרשנותו של המשיב להסכם וציין כי יכולת הכיפוף של המערערת חרגה ממגבלת ההסכם. ההחלטה התקבלה על סמך העובדות הרפואיות המוסכמות, והערעור נדחה ללא הוצאות, כאשר לצדדים הייתה אפשרות לערער לערכאה גבוהה יותר בתוך 30 יום.