עת"מ 25996-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות רבות שהגישו אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל בטענה לסכנת חיים לכאורה בארצות מוצאם. העתירות מערערות על נוהל המקלט החדש של ממשלת ישראל, שנכנס לתוקף בינואר 2011, ומבקשות לעכב את גירושם עד לדיון בעניינם במסגרת הנוהל הקודם. הנוהל החדש, שנועד לתת מענה לזינוק במספר בקשות המקלט, מאפשר דחייה על הסף של בקשות במהלך סינון ראשוני אם הן נחשבות בלתי מבוססות. העותרים טוענים כי הנוהל החדש אינו סביר ואינו מידתי, ואין להחילו רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני יישומו. עוד הם טוענים כי נשקפת סכנה לחייהם בארצות מוצאם מסיבות שונות, לרבות סכסוכים פליליים, לחצים כלכליים ואיומים אישיים, ולכן מבקשים צווי ביניים להישאר בישראל עד להכרעה בעניינם. השופט, ד"ר קובי ורדי, קובע כי על בית המשפט לבחון היטב כל מקרה ומקרה כדי להבחין בין עתירות ראויות לשבח לבין עתירות קלות דעת. הוא מתווה מסגרת להכרעה בבקשות לצווי ביניים, תוך הבחנה בין ארבע קטגוריות של מקרים: 1. מקרים שהם קלי דעת בעליל, בהם מטרתו היחידה של העותר היא להרוויח זמן רב יותר בארץ, ואין כל עדות לסכנת חיים בעת הגירוש. תיקים אלה יידחו על הסף, ולא יינתנו צווי ביניים. 2. מקרים מהותיים לכאורה, המצביעים על סכנת חיים לעותר בעת גירושו. במקרים אלה יינתנו צווי ביניים, והעתירות יידונו לגופם של טיעונים משפטיים. 3. מקרים אחרים החורגים מהקטגוריות הנ"ל, בהם יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בבואו להחליט אם ליתן צווי ביניים, תוך נטייה למתן כדי להבטיח שהעותרים לא יגורשו בטרם יוכרעו עניינם. 4. מקרים בהם מוגשות בקשות חלופיות ספציפיות, כגון שהות לצורך הכנה ליציאה או בקשת מקלט במדינה אחרת. בקשות אלה יישקלו גם בכל מקרה לגופו. השופט מדגיש כי טענות כלליות ומעורפלות בדבר מסוכנות אינן מספיקות ויש לבחון אותן לאור הראיות המנהליות. מצופה מעורכי דין לבחור בקפידה תיקים בעלי ערך לכאורה ולהימנע מהגשת עתירות סרק. עוד מודגש בהחלטה, כי גם במקרה של דחיית עתירה, בית המשפט לא יגבה את הוצאותיהם האישיות של עורכי הדין, נוהג שבא לידי ביטוי בהחלטות קודמות. במקרה הספציפי הנדון, בו מדובר באזרח תאילנדי שנכנס לישראל באשרת עבודה, השופט פוסק כי הוא נופל לקטגוריה הראשונה של מקרים קלי דעת בעליל. אשרת השהייה של העותר פגה בשנת 2008, אך הם הגישו בקשת מקלט רק בשלב מאוחר הרבה יותר. עתירתם, הכוללת טענות כלליות ומעורפלות, נעדרת ראיות לסכנת חיים. בנוסף, היא דומה מאוד לעתירות אחרות שהגיש אותו עורך דין, ומעוררת חשש למהימנות. לפיכך, השופט מחליט לדחות את העתירה על הסף, מבלי ליתן צו ביניים או סעד חלופי. החלטה זו מתקבלת בהיעדרם של הצדדים, והשופט מעודד את עורכי הדין לבחון היטב תיקים לפני הגשתם לבית המשפט.