ע"א 29013-01-12

תקציר

הערעור והערעור הנגדי במקרה זה סובבים סביב תביעה אזרחית וההליכים שבאו בעקבותיה. המערער, עו"ד אייל מנחם, טען כי זכותו להתגונן בהליך האזרחי נפגעה כאשר בית משפט השלום לא עיכב את המשפט האזרחי עד לסיומו של הליך פלילי נפרד. עם זאת, נמצא כי מנחם לא ביקש דחייה כזו במועד ואף התעקש להפריד בין שני המקרים. זאת ועוד, אי הבאת עדים מטעמו בתיק האזרחי לא נבעה מההליך הפלילי המתנהל. התביעה האזרחית הוגשה באוקטובר 2007, ואילו כתב האישום בתיק הפלילי הוגש רק במרץ 2010, ומנחם לא ביקש דחייה עד אפריל 2011, זמן קצר לפני מועד המשפט האזרחי שנקבע למעלה משנה קודם לכן. בית המשפט מצא כי התנהלות זו נועדה להאריך את ההליכים שלא לצורך. בנוסף, מנחם טען בעבר להפרדה מוחלטת בין שני המקרים ורק מאוחר יותר טען שיש קשר ביניהם. בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו, שכן התביעה האזרחית וכתב האישום הפלילי היו שונים בתוכנם, והתייחסו בעיקר לאותו אירוע אך עם פרטים שונים. עוד ציין בית המשפט כי הליכים אזרחיים נבדלים ממשפטים פליליים והסתמכו על הראיות שהוצגו בתיק האזרחי, אשר לא הושפעו מפסק הדין של בית המשפט הפלילי לזיכוי. בית המשפט אישר מחדש את פסק דינו של בית משפט השלום בהליך האזרחי, לרבות דחיית תביעת מנחם וקבלת התביעה שכנגד. באשר לתביעה שכנגד, פסק בית המשפט לראובן שפיגלר, המשיב, 15,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט פסק גם על חלוקת ניירות הערך שהופקדו על ידי שני הצדדים. בהחלטה צוין כי היא אינה משפיעה על הקביעות שניתנו בתיק הפלילי וקשורה אך ורק להליך האזרחי.