ת"א 8444/06

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב חוזה למכירת דירה בין יצחק ביטון (התובע) לבין מרים פרושינובסקי (הנתבעת), כאשר בעלה יוסף פרושינובסקי היה הכוח המניע מאחוריו. החוזה, שכותרתו "הסכם מכר", פירט את תנאי המכירה, לרבות הצדדים, התאריכים והתמורות. עם זאת, הנתבעים טענו כי החוזה אינו אמיתי, אלא מייצג הסכם הלוואה כדי לעקוף איסורים דתיים על גביית ריבית. הראיה המרכזית הייתה החוזה עצמו, שנראה כי תמך בעמדת התובע, ועדותו של התובע, שכן הנתבעים לא התייצבו לחקירה בבית המשפט. השופטת ציינה כי הנתבעים נשאו בנטל ההוכחה לטענתם לחוזה לכאורה, ואי הופעתם נשאה משקל. כותרת החוזה ותוכנו תמכו בעמדת התובע, בעוד שפעולותיו של התובע לאחר החוזה הוכיחו אף הן את אמונתו כי בוצעה מכירה. השופט הגיע למסקנה כי מדובר במכירה אמיתית ולא בהלוואה, וכי הנתבעים לא מימשו את אופציית הביטול בתוך 12 החודשים המוסכמים. משכך, היה התובע זכאי לכך שהדירה תירשם על שמו, והנתבעים חויבו להסדיר את חובותיהם ולפנות את המקום במועדים שנקבעו. פסק הדין פירט גם את התחייבויותיה המקבילות של התובעת, לרבות תשלום 19,000$ לנתבעים, ופסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין לתובע. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים, ופסק הדין היה אמור להימסר לבאי כוח הנתבעים.