בר"מ 8471/21

תקציר

המחלוקת היא בין חברה ממשלתית המורשית להקים ולהפעיל רכבת קלה באזור חיפה לבין משיבה שהקרקע שלה נדרשת לצורך הפרויקט. המבקשת והמשיבה חתמו על שני הסכמים בדבר השימוש במקרקעין של המשיבה לצורך הפרויקט. הראשון פירט את עבודותיו המקדמיות של המבקש במקרקעין ואת התחייבותו לשלם למשיב 11,000,000 ₪. השני נגע לכביש גישה זמני הדרוש לביצוע העבודות המקדמיות. לאחר שהמבקשים התמהמהו בתשלום הסכום, חסם המשיב את גישתם למקרקעין. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בבקשה להסיר את המצור וביקש צו ביניים עד להכרעה בעתירה. בית המשפט דחה את הבקשה והוביל את המבקש לערער על ההחלטה. הערעור שקל את מאזן הנוחות ואת סיכויי הצלחת העתירה, ובסופו של דבר פסק לטובת המבקש. השופט החליט לאפשר למבקש גישה למקרקעין באמצעות מתן צו ביניים, עד להכרעה בעתירה. החלטה זו התבססה על האינטרס הציבורי בהשלמת הפרויקט במועד ועל העיכוב הפוטנציאלי שנגרם עקב חסימת הגישה, לצד חוסר יכולתה של המשיבה להציג טיעונים משכנעים כנגד כך. בנוסף, הטיל בית המשפט ספק בסמכותו של המשיב לחסום את הגישה ובסיכויי הצלחת העתירה. המבקש נדרש להמציא כתב התחייבות עצמית עד להכרעת העתירה, שיבטיח את פיצוי המשיב. המשיב חויב לשאת בהוצאותיו של המבקש, תוך התחשבות גם בהוצאות משרד התחבורה.