ת"א 36675-11-18

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, תבעה את לקוחה, הנתבעת, בגין אי תשלום שכר טרחת עורך דין בהתאם להסכם ביניהם. בהסכם נקבע כי הנתבע ישלם לתובע 14% משווי עסקה בה קיבל זכויות בחלקת קרקע בתמורה לזכויותיו בחלקה אחרת שתופקע לצורך סלילת כביש מהיר. התובע ייצג בהצלחה את הנתבע בהשגת הזכויות בחלקת הקרקע החדשה, ובהמשך מכר הנתבע זכויות אלה לצד שלישי. התובע תבע את שכר הטרחה שלא שולם, שכלל פיצוי מוסכם של 200,000 ₪ במקרה של הפרה יסודית, וכן 30,000 ₪ בגין ייצוג הנתבע בעסקת המכר. הנתבע טען כי אין לשלם את הסכום המוסכם שכן הוא מופרז, וכן טען כי התובעת ביצעה הונאה ולכן הפסיק את שירותיה. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי ההסכם מחייב את הנתבעת, כי התובעת מילאה את התחייבויותיה על פיו, וכי טענות הנתבעת בדבר תרמית אינן מבוססות ונועדו להכפיש את התובעת. יתר על כן, בית המשפט קיבל את הערכת שווי הקרקע על ידי התובעת, שכן מחיר המכירה בפועל הוסתר על ידי הנתבעת. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 155,671 ₪ הוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בית המשפט גם הורה לנתבע לשלם 15,567 ₪ נוספים כפיצוי מוסכם, מאחר שהפר את החוזה מן היסוד, אך הפחית סכום זה מ-200,000 ₪ המבוקשים, וקבע כי מדובר יותר בקנס מאשר באומדן סביר של הנזק. בית המשפט דחה את תביעת התובעת לתוספת של 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בגין ייצוג הנתבע בעסקת המכר, וקבע כי ההסכם המקורי כבר כלל שירות זה. לבסוף הורה בית המשפט לנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, כולל שכר טרחה בסך 40,000 ₪ בגין המשפט. הסכום הכולל היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולאחר מכן הוא יצבור ריבית. פסק הדין יועבר גם לרשות המסים, בשל אי התאמה בין מחיר מכירת הקרקע בפועל לבין הסכום עליו הצהירה הנתבעת.