ע"פ 139/86

תקציר

גזר הדין עוסק בערעור על הרשעה ברצח ועונש מאסר העולם שנגזר עליו. המערער ובני משפחתו היו מעורבים בסכסוך ממושך עם המנוח ובני משפחתו. ביום האירוע הסלימו המריבה, והמערער הצטייד בסכין מטבח והצטרף לאביו ולבן דודו שניסו לתווך. בין המערער לבין המנוח פרצה קטטה, שבעקבותיה דקר המנוח את המנוח בצווארו. המנוח מת מאוחר יותר מפצעיו. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער ברצח, אך בית המשפט העליון, לאחר שבחן את חומר הראיות, מצא כי ההריגה לא הייתה בכוונה הנדרשת ולכן לא ניתן לסווגה כרצח. באופן ספציפי, בית המשפט העליון הטיל ספק בממצאיו של בית המשפט המחוזי בנוגע להכנתו הנטענת של המערער ולתוכניתו להרוג את המנוח, וציין כי סביר יותר שהמפגש היה מפגש מקרי ולא תקיפה מתוכננת מראש. זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי מעשיו של המערער ונסיבות הדקירה לא הוכיחו באופן חד משמעי כוונה להרוג. בית המשפט הדגיש כי יש להתחשב בהלך רוחו הסובייקטיבי של המערער ובסטנדרט האובייקטיבי של האדם הסביר בעת הערכת הכוונה שעמדה מאחורי הדקירה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט העליון כי מעשיו של המערער מהווים הריגה ולא רצח. מאחר שהערעור התקבל על ההרשעה, הוחזר עניין גזר הדין לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. השופט בייסקי נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים א' ברק ומ' בן-פורת.