ע"פ 40278/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר להאריך את התקופה לביצוע צו הריסה מנהלי. הצו, שהוצא בשנת 2004, התייחס למבנה מגורים בירושלים שהורחב שלא כדין בניגוד לחוקי התכנון והבנייה. הן הקבלן והן רוכשי הדירות נקטו דפוס של טקטיקות עיכוב, ופנו לבית המשפט בבקשות סרק רבות. המשיב, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, לא יכול היה בתחילה לבצע את הצו בתוך 30 הימים הנקובים בשל אילוצים מצד המשטרה, שלא יכלה לסייע בהריסה משיקולים מבצעיים. הערכאה הנמוכה יותר קיבלה את הסברו של המשיב ונתנה ארכה. ערכאת הערעור, בהסכימה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, הכירה בסמכותם של בתי המשפט להאריך את תקופת ההוצאה לפועל גם לאחר שחלפו 30 הימים, במיוחד בהינתן ההצדקה הסבירה שניתנה. בית המשפט הדגיש כי אי ביצוע הצו במועד לא נבע מרשלנות או רשלנות מצד המשיב. יתר על כן, ערכאת הערעור הסכימה לשקילתה של הערכאה הנמוכה יותר בכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות הבנייה הבלתי חוקית המשמעותית, השיהוי הקודם שביקשו המערערים וחוסר מהימנות טענותיהם. עוד ציין בית המשפט כי השיהוי הקצר של כחמישה ימים בהגשת בקשת ההארכה אינו מצדיק דחיית הבקשה, מה גם שהוא לא הסב למערערים נזק משמעותי. בסופו של דבר, קבע ערכאת הערעור כי אין מקום לבטל את החלטת בית משפט קמא ועל כן דחה את הערעור. עם זאת, לאור בקשתם החלופית של המערערים, דחה בית המשפט את מועד הביצוע בשבועיים נוספים על מנת לאפשר להם לשקול הגשת בקשה לחופשה לצורך ערעור לבית המשפט העליון. פסק הדין משמש תזכורת להשלכות של שימוש לרעה בהליכים שיפוטיים ולנכונותו של בית המשפט לאזן בין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים במקרים כאלה.