חדל"ת 43652-09-20

תקציר

התיק סובב סביב נאמן שמונה לנהל פירוק של חברה בשם אי.די.בי. הנאמן ביקש גישה לחומרים השמורים בשרתי מחשב ושימשו במשותף את אי.די.בי וגוף נוסף בשם דסקאס. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה בנוגע למיון וסינון החומר המאוחסן בשרתים משותפים אלה, על מנת להבדיל בין המסמכים השייכים לאי.די.בי לבין אלה השייכים לדסקאס. דסקאס הציע כי המיון ייעשה באמצעות חיפוש מילות מפתח מוגדרות מראש, ואילו הנאמן טען כי יש לאפשר לו לבצע את המיון בעצמו כדי להבטיח את יעילות התהליך. בית המשפט הסכים עם הנאמן, והדגיש את הסמכויות הנרחבות המוקנות לנושאי משרה הממונים על פירוק חברות, לרבות הסמכות לעיין ולקבל מידע ומסמכים. פסק הדין הכיר באתגרים הפוטנציאליים של מסמכים מעורבים בשרתים משותפים, אך בסופו של דבר פסק לטובת הנאמן, בהתחשב בגישה הישירה ממנה נהנו נושאי משרה בחברה בשלב הפירעון של החברה. כמו כן, בית הדין הבחין בין המקרה לבין פסקי דין קודמים בנושא יחסי עובד מעביד בעניין תיבות דואר אלקטרוני, והדגיש כי מדובר בתיבות דואר אלקטרוני של החברה, גם אם נעשה בהן שימוש אישי. פסק הדין התייחס גם לחששות החיסיון והפרטיות שהעלה דסקאס והגיע למסקנה כי הנאמן, כנושא משרה בבית המשפט, מחויב לחובת סודיות וניתן לסמוך עליו שינהל את המיון ללא משוא פנים. בעקבות זאת החליט בית המשפט כי הנאמן יוכל לפקח באופן אישי על מיון החומר המאוחסן בשרתים המשותפים, כל עוד כל חומר שאינו של אי.די.בי יוחזר מיד לדסק"א ויימחק מרשות הנאמן.