ב"ש 3625/04

תקציר

נגד המשיב, רב פקד במשטרת ישראל, הוגש כתב אישום המייחס לו סעיפים רבים של אונס, מעשים מגונים ופגיעה בפרטיות כלפי חברותיו הקטינות שהיו שוהות אצלו מעת לעת. המשיב נהג להתגנב לחדר בו שהו הנערות ולצלם את איבריהן המוצנעים תוך שהוא נוגע בהן. לאחר מכן הוא היה מעביר את התמונות למחשב הביתי שלו לסיפוק עצמי. באחת הפעמים הואשם המשיב גם בהחדרת אצבעו לאיבר מינו של קטין, דבר שלטענת התביעה מהווה אונס, בהתחשב בגילה של הקורבן. התביעה ביקשה את מעצרו עד תום המשפט, בנימוק של חשש לסכנה לציבור, סכנת הישנות והשפעה אפשרית על עדים. מנגד, ההגנה טענה כי לא הייתה חדירה ולכן אישום האונס אינו תקף. עוד נטען, כי מעשיו של המשיב היו מרוסנים ולא גרמו כל נזק לקטינים, וכי לא היה כל סיכון שישפיע על עדים. בית המשפט מצא ראיות רבות – לרבות הודאותיו ותצלומיו של המשיב – המצביעות על אשמתו של המשיב. השופט הסכים עם התביעה כי המעשים מהווים אונס ומעשים מגונים כהגדרתם בחוק. כמו כן, השופט קבע כי קיימת עילת מעצר בשל חזקת המסוכנות הכרוכה בעבירות מסוג זה. עם זאת, השופט סבר כי ניתן לבחון חלופת מעצר, נוכח אורח חייו הנורמטיבי של המשיב בעבר ובהיעדר עבר פלילי קודם. השופט הנחה את שירות המבחן להכין תסקיר על אישיותו ומסוכנות של המשיב, וכן על החלופות האפשריות למעצרו. השופט הדגיש כי על כל חלופה לשלול את הסיכונים שמסמנת התביעה ולהבטיח את התקיימותם של תנאי השחרור. פסק הדין ניתן בנוכחות התביעה והסנגור.