רע"א 9272-09-17

תקציר

## ניתוח משפטי: רע"א 9272-09-17 א. ואח' נ' ה. **בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופט צבי ויצמן** **הנדון:** בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה לדחות בקשה לביטול מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי, שמונה להערכת נכותו של המשיב כתוצאה מתאונת דרכים, ולקבוע כי נכות שנקבעה לו על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל מהווה נכות על פי דין לפי סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). **עיקרי המקרה:** המשיב נפגע בתאונת דרכים בדרכו לעבודה והגיש תביעת פיצויים לפי חוק הפלת"ד. במסגרת ההליך, בית משפט השלום מינה מומחה רפואי מטעם בית המשפט להערכת נכותו, למרות התנגדות המבקשים. בהמשך, הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קבעה כי למשיב לא נותרה נכות אורטופדית, נוירולוגית או בתחום העיניים כתוצאה מהתאונה. המבקשים עתרו לבית משפט השלום לביטול מינוי המומחה, בטענה כי קביעת המל"ל מהווה "קביעה על פי דין" לפי סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד, ובכך מבטלת את הצורך בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. בית משפט השלום דחה את הבקשה, והמבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. **השאלה המשפטית המרכזית:** האם קביעת נכות של הוועדה הרפואית של המל"ל, אשר ניתן להגיש בעניינה ערר, מהווה "קביעה על פי דין" כמשמעותה בסעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד, כאשר היא ניתנה לאחר מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אך לפני שזה הגיש את חוות דעתו? **ניתוח משפטי:** 1. **הלכת "טטרו" והפרשנות של סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד:** השופט ויצמן נסמך על הלכת "טטרו" (רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו יאיר, (1993)) ועמדתו של כב' השופט תיאודור אור בהרחבה. נקודת המוצא היא כי על פי הדין הקיים, אין למנוע מנפגע את זכותו למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, רק מפני שפתוחה בפניו הדרך לקביעת דרגת נכותו על פי חוק הביטוח הלאומי. במצב דברים רגיל, נפגע אינו חייב למצות את ההליכים במל"ל כתנאי לעתירתו לבית המשפט למינוי מומחה. עם זאת, סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד קובע כי "דרגת נכות שנקבעה על פי כל דין לפני שמיעת ראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים תחייב גם לצורך התביעה לפי חוק הפיצויים". השופט אור בעניין "טטרו" הבהיר כי "תחילת שמיעת הראיות" בהליך לפי חוק הפלת"ד נחשבת למועד הגשת חוות הדעת של המומחים הרפואיים, ולא עצם מינויים. החידוש המשפטי והעיקרי בהחלטה זו נעוץ ביישום פרשנותו של כב' השופט אור ביחס למצב בו קביעת המל"ל ניתנה *לאחר* מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אך *לפני* הגשת חוות דעתו. כב' השופט אור קבע כי במצב כזה, אין עוד צורך בחוות דעת המומחה הרפואי, שכן הדבר יגרום לביצוע הליך מיותר, הוצאות מיותרות ואי נוחות לנפגע. השופט ויצמן אימץ קביעה זו באופן מפורש, והדגיש את הציטוט: "מה טעם, איפוא, במינוי המומחה על כל ההוצאות שתגרמנה עקב כך והבדיקות שיהיה על הנפגע לעבור, על כל אי הנוחיות הכרוכה בכך עבורו?". 2. **האם קביעת וועדת המל"ל, שניתן להגיש בעניינה ערר, מהווה "קביעה על פי דין"?** הצדדים חלקו על משמעותה של "קביעה על פי דין" בסעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד, כאשר קיימת אפשרות להגיש ערר על קביעת וועדת המל"ל. המבקשים טענו כי גם קביעה כזו, גם אם תלוי ועומד לגביה הליך ערעור, מהווה קביעה מחייבת. המשיב, לעומתם, טען כי כל עוד לא הסתיים ההליך במל"ל (כלומר, ניתנה החלטה סופית לאחר מיצוי הליכי הערעור), אין לראות בכך "קביעה על פי דין". השופט ויצמן הכריע במחלוקת זו על בסיס פסיקות בית המשפט העליון, ובפרט ענייני "נחמיה" (רע"א 10489/08 - ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית נ' רחמים נחמיה, (2009)) ו"מחאג'נה" (רע"א 2134/95 מחאג'נה נ. צור שמיר (כלל) חברה לביטוח בע"מ (1996)). * **עניין "נחמיה":** השופט ריבלין קבע כי קביעת נכות יציבה על ידי המל"ל, אף אם ניתן להגיש בעניינה ערר, מהווה "קביעת נכות על פי כל דין" לפי סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד. קביעה זו תואמת את מטרות הסעיף לייעל את הדיון ולהימנע מהליכים מתמשכים ומורכבים. * **עניין "מחאג'נה":** השופט טירקל אימץ גישה דומה וקבע כי קביעת וועדה רפואית, גם אם בית הדין לעבודה החזיר את התיק לדיון נוסף, נחשבת עדיין כקביעה תקפה על פי דין, אלא אם כן בוטלה במפורש. על בסיס פסיקות אלו, השופט ויצמן דחה את עמדת המשיב וקבע באופן חד משמעי כי קביעת וועדת המל"ל, אף אם הוגש לגביה ערר, מהווה "קביעה על פי דין" לצורך סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד. 3. **יישום על המקרה הנדון:** השופט ויצמן הסיק כי בנסיבות המקרה, ניתנה קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל *לפני* שהוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט. לפיכך, על פי הוראות סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד ופסיקת בית המשפט העליון, קביעה זו היא מחייבת. כתוצאה מכך, אין עוד מקום לקבלת חוות דעת מומחה בית המשפט בשלב זה, והמינוי של המומחה הרפואי בטל. 4. **חידוש משפטי:** ההחלטה מחדשת בכך שהיא מפרשת ומרחיבה את הלכת "טטרו" באופן ברור: קביעת נכות של המל"ל, גם אם ניתן להגיש לגביה ערר, מחייבת את בית המשפט לצורך חוק הפלת"ד, כל עוד היא ניתנה לפני הגשת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. משמעות הדבר היא כי בית המשפט אינו יכול למנות מומחה, או להמשיך בהליך מינוי מומחה, כאשר קיימת קביעה רשמית של המל"ל בנוגע לנכות, שהרי קביעה זו תגבר על חוות דעת המומחה. הגישה נשענת על עיקרון יעילות הדיון וחסכון במשאבים, הן של המערכת המשפטית והן של הצדדים. ההחלטה גם מחזקת את מעמדה של קביעת המל"ל, וקובעת כי היא מהווה "קביעה על פי דין" גם אם אינה סופית (ניתן להגיש ערר), בהתאם לפסיקות עקרוניות של בית המשפט העליון. **סוף דבר:** הערעור התקבל. בית המשפט הורה על ביטול מינויו של המומחה הרפואי. שכר טרחת המומחה ישולם עבור עבודתו עד למועד הביטול. לא נעשה צו להוצאות.