ת"א 64342-08-23

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשת המבקש לסעד זמני, והבקשה למתן הוראות, יידחו ויידחו, בהתאמה. ההחלטה מתבססת על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, נמצא כי המבקש לא גילה הליך רלוונטי קודם, דבר המעיד על חוסר שקיפות ותום לב. שנית, הסעד הזמני המבוקש בהליך הנוכחי זהה לסעד העיקרי, אשר יחד עם אי גילוי ההליך הקודם מצדיק את דחיית הבקשה לסעד זמני. בנוסף, ההליך העיקרי, בקשה להוראות לפי סעיף 9 לחוק הנאמנות, אינו ראוי ומוקדם מדי. בית המשפט הדגיש כי בקשות מסוג זה נועדו להנחות את הנאמנים ויש לעשות בהן שימוש רק במקרים חריגים. במקרה דנן, המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של חוזה מכר, המחייבת בירור עובדתי מורכב, והמבקש לא צירף צדדים מהותיים להליך. כמו כן, חסם פרוצדורלי בדמות שעבוד על חשבון הנאמנות מונע כל העברת כספים, מה שהופך את הבקשה לחסרת טעם. לבסוף, יש לדחות את בקשת המבקש למתן הוראות משום שהוגשה בטרם עת, והושמטו מסמכים חיוניים. המבקש אחראי להוצאות המשיב, בסך 5,000 ₪.