בג"צ 1448/21

תקציר

העותר, אזרח ישראלי, ביקש פטור משירות צבאי חובה מטעמי דת. התיק נסב סביב פרשנות המועדים להגשת בקשות לפטור לפי סעיפים 39 ו-40 לחוק שירות ביטחון. בית המשפט מצא כי בקשותיה של העותרת הוגשו באיחור וכי לא היו טעמים מיוחדים המצדיקים את העיכובים. זאת ועוד, בית המשפט הטיל ספק במהימנות טענותיה של העותרת, תוך שהוא מציין סתירות בדבריה ומצג שווא לגבי אורח חייה. השופט הדגיש את הצורך באורח חיים דתי משמעותי לאורך זמן כדי להצדיק פטור, דבר שהעותר לא הוכיח, והגיע למסקנה כי החלטת רשויות הצבא לדחות את בקשת הפטור הייתה סבירה. בנוסף, הציע השופט כי המחוקק ישקול מחדש להעביר תיקים אלה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים כדי להבטיח הקצאה יעילה של משאבים שיפוטיים. משכך, נדחתה העתירה לפטור, והעותר חויב לשלם את הוצאות המשיבים. השופט פוגלמן והשופט קרא הסכימו עם ההחלטה.