עת"מ 41364-10-14

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בשל שיהוי משמעותי בהגשה, ללא כל הצדקה. העותרת לא הגישה מחאה בתוך לוחות הזמנים שנקבעו, מה שהביא את המשיב להאמין כי החלטתו חלוטה. בית המשפט לא מצא סיבה משכנעת לסטות מהנוהל הרגיל, במיוחד בהתחשב באיחור של העותר עצמו בנקיטת הפעולה. בנוסף, הטענה כי החלטת המשיב הייתה בלתי סבירה נעדרת שחר. החלטת המשיב לאשר היתר בניה בצירוף תנאים, לרבות הריסת מבנים בלתי חוקיים, מאזנת באופן סביר בין האינטרסים של הצדדים. העותרים לא סיפקו כל בסיס משפטי לטענתם כי על המשיב להרוס פיזית את המבנים בעצמו. חוק התכנון והבניה אינו מסמיך את המשיב לבצע צו הריסה אלא אם הוטל במסגרת החוק שנקבע. זאת ועוד, פרשנותו של העותר להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מוטעית; הוא רק מציע כי רשויות התכנון עשויות לשקול הרתעה מפני עבירות בנייה בעת בחינת בקשות להכשרת בנייה בלתי חוקית. ההוראה אינה מחייבת את המשיב להרוס בעצמו מבנים בלתי חוקיים. ככלל, החלטת המשיב הייתה סבירה ושקלה כראוי את השיקולים הרלוונטיים, לרבות האינטרס הציבורי והצורך להימנע מעידוד עבירות בנייה. בהיעדר כל בסיס חוקי לכפייה, ובהתחשב באיהוי של העותר, העתירה נדחית. העותרת נושאת בהוצאות המשפט של המשיבים בסך 20,000 ₪.