ע"א 672/96

תקציר

המקרה נסוב סביב תוקפן של תקנות מסוימות של אגד, אגודה שיתופית לתחבורה, המגבילות את החופש התעסוקתי של חבריה הפורשים מוקדם. המשיב, חבר אגד שביקש פרישה מוקדמת, סירב לחתום על מסמכים המתחייבים להתחייבויות שונות, לרבות הימנעות מלהתחרות בעסקי אגד במשך שלוש שנים לאחר הפרישה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב וקבע כי התקנות בטלות כנוגדות את תקנת הציבור. אגד ערערה על החלטה זו. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין תקנות 14(א)(4)-(7) אך הותיר על כנו את החלטתו לגבי תקנה 14(א)(8), המטילה סנקציות בלתי מידתיות על חברים המפרים את חובותיהם. בית המשפט קבע כי חופש העיסוק הוא זכות יחסית ויש לאזן אותו עם חופש החוזים. בעוד שתקנה 14(א)(4) המגבילה את חופש העיסוק לתקופה סבירה תקפה, תקנה 14(א)(8) על סנקציותיה הקשות סותרת את תקנת הציבור. לפסק הדין השלכות מוגבלות בשל פסיקה קודמת שסיווגה את תקנות אגד כחוזה אחיד. כל צד יישא בשכר טרחתו, למעט המשיב שיקבל 25,000 ₪ מאגד.