בג"צ 281/11

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בעתירה בדבר הפקעת קרקע לצורך הקמת מסילת רכבת. לטענת רכבת ישראל, יש לדחות את העתירה בשל גורמים כגון איחור בהגשה, חוסר תוכן וטענות שגויות של העותרים. הם מדגישים כי בניגוד לטענת העותרים כי 500 עצי זית ייפגעו, רק 14 עצים יועתקו, והפרויקט יכלול ברובו בנייה תת-קרקעית, תוך מזעור ההפרעה. בית המשפט בוחן את השיהוי על פי דוקטרינת השיהוי, בהדגישו כי יש להגיש עתירות לביקורת שיפוטית במועד כדי למנוע פגיעה באינטרסים ציבוריים ופרטיים. למרות הזמן הרב שחלף מאז שלבי התכנון, העותרים לא פעלו בשקידה ראויה ולא השתתפו בהליכי התנגדויות זמינים. בית המשפט קובע כי לאורך כל העיכוב פעלה רכבת ישראל בתכנון ובביצוע הנדרשים על בסיס תכניות תקפות, ועיכוב נוסף בפרויקט יפגע הן באינטרסים הציבוריים והן בהתחייבויות החוזיות. בית המשפט בוחן גם האם הפרויקט מפר את המשפט הבינלאומי, שכן האזור המדובר נתון למשטר של תפיסה לוחמתית הכפוף למסגרות משפטיות בינלאומיות ומקומיות. מסקנת הוועדה היא שההפקעה היא זמנית, ונוגעת בעיקר לשטח קטן, וננקטים אמצעי פיצוי. בנוסף, רכבת ישראל עשתה מאמצים לעמוד באמות מידה משפטיות, דבר המעיד על תום לב. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי הנזק שייגרם ממתן העתירה יעלה על כל הפרה משפטית אפשרית שהיא עלולה לטפל בהן, ויוביל לדחיית העתירה בעילה של שיהוי, ללא צו להוצאות.