בש"א 265/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לביטול פסק דין קודם לטובת עובד, מר טולדנו. טולדנו תבע את מעסיקתו, העירייה, על השעיה שלדעתו אינה חוקית. בזמן שהתיק נמשך, טולדנו פוטר כחלק מצמצום כוח האדם. שני הצדדים הגיעו להסדר פרוצדורלי, והסכימו לבסס את פסק הדין על החומר הזמין ועל סיכומים בכתב, ומר טולדנו ויתר על זכותו להחזיר, ובמקום זאת ביקש פסק דין הצהרתי כי השעייתו אינה חוקית. אלא שבהמשך ערערה העירייה בטענה כי יש לבטל את החלטת ההשעיה, והצליחה להביא לביטול פסק הדין. לאחר מכן הגישה העירייה בקשה לביטול פסק הדין, תוך שהיא מצטטת את ההסדר הפרוצדורלי וטוענת כי ויתורו של מר טולדנו על סעד ההשבה מייתר את הערעור כולו. בית המשפט דחה את טענות העירייה וקבע כי אין בסיס משפטי לביטול פסק דין, במיוחד כזה שכבר הוכרע לגופו של עניין. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי הפיטורים לא שללו את הצורך לברר את חוקיות ההשעיה וכי ההסדר הפרוצדורלי, אף שבוטל, אינו מהווה עילה מוצדקת לביטול פסק הדין. פסק הדין לטובת טולדנו עמד בעינו, והעירייה חויבה לשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 שקל בתוך 30 יום.