עפ"ת 8276-05-12

תקציר

המשיב הורשע בנהיגה בשכרות עם 320 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר שנשף מגופו. בית משפט קמא גזר עליו 10 חודשי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, לצד מספר עונשים נוספים, בהם 7 חודשי מאסר על תנאי. המערער (מן הסתם התביעה) ערער על החלטה זו, בטענה כי גזר הדין אינו משקף את חומרת העבירה וביקש להאריך את תקופת הפסילה. המערער הפנה למספר פסקי דין קודמים בהם אישרו בתי המשפט את עונש המינימום הקבוע בחוק, שהוא 24 חודשי פסילה בפועל. בא כוח המשיב ביקש לדחות את הערעור, בנימוק של נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, לרבות סוגיות בריאותיות, משפחתיות, כלכליות וחברתיות. לאחר שבחן את טיעוני הצדדים, הסכים שופט ערכאת הערעור כי אין נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מעונש המינימום. עם זאת, תוך הפעלת איפוק ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב, החליטה השופטת שלא להיעתר לבקשת המערער לתקופת הפסילה המרבית של 24 חודשים. במקום זאת, החמיר בית המשפט את העונש לתקופה של 15 חודשי פסילה בפועל. השופט הדגיש כי חומרת העבירה ועברו התעבורתי של המשיב אינם מצדיקים הפחתה נוספת. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, ומזכירות בית המשפט הונחתה למסור את פסק הדין לשני הצדדים בהקדם האפשרי.