ב"ש 227/83

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לבקשה לעכב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע לאכיפת החלטת בית משפט גרמני בנושא תשלומי מזונות. פסק הדין עוסק בסמכותם של בתי המשפט ובקריטריונים לעיכוב ביצוע פסק דין עד להגשת ערעור. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, סמכותו של בית משפט לערעורים לפסוק בעיכוב ביצוע מותנית בכך שהמבקש מבקש זאת תחילה מבית המשפט של ערכאה ראשונה ונדחה. בית המשפט קובע כי תנאי זה מתקיים גם אם הבקשה נענית בחלקה ונדחית בחלקה. לגופו של עניין, בית המשפט קובע כי טענה בדבר שינוי נסיבות עקב אובדן נכסים לאחר מתן פסק החוץ, אף שהיא עשויה להיות תקפה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע. בית המשפט מדגיש כי פסקי דין בעניין מזונות אינם סופיים וכי כלל הרציפות, המונע בדרך כלל מבעלי דין לפנות במקביל לערכאות שיפוטיות שונות באותו סכסוך, אינו חל כאן. על המבקש להמציא הוכחות מפורטות לשינוי נסיבות, שהיה חסר במקרה זה. בית המשפט דן גם בעיקרון הכללי לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק דינה של הערכאה הראשונה, במיוחד בתיקי מזונות. יתר על כן, טענה למצוקה כלכלית כתוצאה מהליכי הוצאה לפועל אינה סיבה מספקת לעכב את הביצוע, והצורך במתן מזונות עולה על הסיכון לאי השבה במקרה של ערעור מוצלח. לבסוף, בית המשפט מציין כי סיכויי ההצלחה של המבקש בערעור אינם גבוהים. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, והמבקש מחויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.