עת"מ 48830-07-12

תקציר

העותר והמשיב חלוקים ביניהם באשר לאופן חישוב ההיטל על חלקת קרקע משותפת, כאשר העותרת טוענת כי יש לחלק את הסכום לפי החלק היחסי של חלקו של כל בעלים בחלקה כפי שנקבע בהסכם השיתוף, והמשיבה מסתמכת על פרטי חלוקה שנקבעו בתכנית המתאר. השופט מצדד במשיב וקובע כי תכנית המתאר, המחלקת את החלקה בין בעלים משותפים, מהווה חקיקה מחייבת ומשקפת נאמנה את המצב הפיזי בשטח. עוד מציינת השופטת כי העתירה הוגשה באיחור, ומדגישה את חשיבותם של ערעורים במועד במקרים מסוג זה, שכן אחרת הם עלולים להיות קשים יותר ויותר לאכיפה. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי טענות העותר בדבר התיישנות החוב, הסתמכות על תעודות וחיוב ההיטל אינן תקפות. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪, תוך הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין ועד להסדרת החוב במלואו.