עע"מ 2914/03

תקציר

במקרה דנן הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שביטל את הפקעת המקרקעין שבבעלות המשיבים 1 ו-2. המערערים טענו כי העברת הקרקע למועצה המקומית נעשתה מרצון ולא הופקעו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. הקרקע, שהייתה חלק מתוכניות פיתוח עירוניות שונות מאז 1951, הועברה "ללא תמורה", מה שמרמז על כך שלא בוצעה עסקה כספית. המערערים טענו כי המשיבים יזמו תכניות אלה בעצמם והרוויחו מקבלת היתרי בנייה והיטלי השבחה מופחתים. בית המשפט מצא כי הודעת ההפקעה אינה חלה על החלקות שבמחלוקת, דבר התומך בטענת המערער. לפיכך, העברת הקרקע נחשבה לעסקה מרצון, ולא להפקעה כפויה. משכך, קבע בית המשפט כי השאלה אם הוגשמה מטרתה הציבורית של הקרקע אינה רלוונטית לשאלה האם ניתן לבטל את ההעברה. בנוסף, נקבע בפסק הדין כי שינוי ייעוד הקרקע, אף שהוא עניין נפרד מביטול הפקעה, הוא החלטה תכנונית שלא תתקבל על ידי בית המשפט. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט לעררים את הערעור, וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי, והקרקע נותרה בבעלות המועצה. המשיבים 1 ו-2 חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער. השופטים הסכימו עם נימוקיו של השופט גרוניס, תוך התמקדות בפסקאות 8-1 להחלטתו, ולא הכריעו בסוגיות נוספות שהועלו בערעור.