ת"א 10519-01-20

תקציר

התיק נסוב סביב הקביעה האם הנתבעת השלישית, נטלי דהן, זכאית לרשת את הדיירות המוגנת של סבתה המנוחה. דהן טוענת כי התגוררה עם סבתה לפחות חצי שנה לפני מותה ולכן זכותה להמשיך להתגורר בדירה כדיירת מוגנת. עם זאת, התובעת טוענת כי דהן לא התגורר בדירה ויש לפנותה. הראיות שהוצגו ועדויות העדים, ובפרט זו של המטפלת של המנוח, אינן תומכות בטענתו של דהן. נמצא שהיא לא התגוררה עם סבתה לצמיתות, אלא נשארה שם מדי פעם. זאת ועוד, דהן לא הביאה ראיות מכריעות שהיו יכולות להוכיח את מקום מגוריה, כגון צילומי מצלמות, והתנהלותה בניהול המו"מ למכירת הדירה לאחר מות המנוח סותרת את טענותיה הנוכחיות. מאחר שדהן לא עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר, היא אינה זכאית לדיירות מוגנת ויש לפנותה יחד עם בעלה, הנתבע 4. בנוסף, עזבונם של המנוח (הנתבע מספר 1) והנתבע מספר 2 נמחקים מההליך מאחר שלא תבעו זכויות כלשהן בדירה. בית המשפט מורה לדהן ולבעלה לפנות את הדירה ולשלם לתובעת דמי שימוש הולמים בסך 26,625 שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין מגנה גם את התנהגותה הבלתי אתית של דהן, עורכת דין במקצועה, שפנתה לעדה מחוץ לבית המשפט וניסתה להפחיד אותה. העתק מפסק הדין יישלח ליועץ המשפטי ולוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב-יפו להמשך פעולה. לבסוף, הנתבעים 3 ו-4 נדרשים לשאת בהוצאות המשפט של התובע, בסך 15,000 ₪, ובשכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪, בהפרשי ריבית והצמדה. סכום זה לוקח בחשבון את התנהלותם הפרוצדורלית, שעיכבה וסיבכה את התהליך. פסק הדין ניתן לטובת התובע וכנגד הנתבעים 3 ו-4, ובכך הסתיים פסק הדין.